משנה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מְגַלֵּחַ יוֹם שֶׁלֹשִׁים וְאֶחָד. וְאִם גִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם גִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד. דסתם נזירות שלשים יום:
ואם גלח יום שלשים יצא. דמקצת היום ככולו:
הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא. דהואיל ופירש שלשים יום שלימים קאמר:
נוֹלַד בְּיוֹם שְׁמוֹנִים סוֹתֵר עֲשָׂרָה. נוֹלַד בְּיוֹם תִּשְׁעִים סוֹתֵר עֶשְׂרִים. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וּבָא לְהַשְׁלִים נְזִירוּת בְּנוֹ. נִיטְמָא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים סוֹתֵר הַכֹּל. בְּתוֹך עֶשְׂרִים יָמִים הָאַחֲרוֹנִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שֶׁבַע. שְׂמוּאֵל בַּר בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְתִירַת תַּעַר כִּסְתִירַת מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 10b אִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוֹחָנָן. סְתִירַת תַּעַר כִּסְתִירַת מַמָּשׁ. לָמָּה לִי לְמֵימַר. סוֹתֵר לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְיִסְתּוֹר הַכֹּל. אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתּוֹר שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנּוֹלַד בַּלַּיְלָה הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי הוּא. לַיְלָה הוּא שֶׁגָּרַם. הַגַּע עַצְמָךְ הֲרֵי שֶׁנּוֹלַד בַּשַּׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי. שַׁבָּת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד בַּשַׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי. שַׁבָּת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד הַבֵּן. מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן. הִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד הַבֵּן. תַּמָּן אָֽמְרִין. מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת עַל שְׁתֵּיהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְגַלֵּחַ וְחוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הֲרֵי שֶׁהָיָה נָזִיר וּמְצוֹרָע מָהוּ שֶׁיְּגַלַּח תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לוֹ לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעֲתוֹ. אָמַר לָהֶן. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לְהַעֲבָרַת שִׂיעֵר. יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לְהַעֲבִיר שִׂיעֵר וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְגִידּוּל שִׂיעֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. 11a לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. שְׁנֵיהֶן מְגַלְּחִין לְהַעֲבָרַת שִׂיעֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. שְׁנֵיהֶן מְגַלְּחִין לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים. אָמַר לָהֶן. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְאַחַר בִּיאַת הַמַּיִם. אָֽמְרוּ לוֹ. תֶּקֶן הַדָּבָר. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ לְטָהֵר לֹא תַעֲלֶה לוֹ לְטַמֵּא. הֲרֵי שֶׁהָיָה נָזִיר וּמִצוֹרָע. אֲבָל אִם הָיָה נָזִיר וְנָזִיר מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת עַל שְׁתֵּיהֶם. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ. חֲלוּקִים הֵן עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק פירקא בס''ד
אלא שהנזיר מגלח להעביר שיער. דשוב אין צריך לגדל שער ומצורע מגלח לגידול שער שהרי לאחר שבעה ימים צריך לגלח תגלחת שניה כדין מצורע:
לא תעלה לו לימי גמרו. שהן ימי חלוטו משום האי טעמא דקאמרת לא תעלה לו לימי ספרו בתמיה דלתגלחת ימי ספרו שהיא לאחר ז' ימים ששניהם להעביר שער דמכאן ואילך א''צ לגדל שערו ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו:
אלא שהנזיר מגלח לאחר זריקת דמים. כדכתיבי קראי ואת האיל יעשה וגו' וגלח וגו' וכדתנן לקמן פ''ו אבל מצורע מגלח לפני זריקת דמים שהרי ביום השביעי מגלח ומביא קרבנותיו ביום השמיני כדתנן פי''ד דנגעים:
לא תעלה לו. לא לימי גמרו ולא לימי ספרו כדקאמרת:
שניהן מגלחין לפני זריקת דמים. כלומר אלא תינח בנזיר טהור בנזיר טמא מה תאמר דהא שניהן מגלחין לפני זריקת דמים דנזיר שנטמא מגלח אחר טומאתו לפני זריקת דמים ותעלה לו לנזירו ולצרעתו. ובתוספתא גריס בהדיא לא תעלה לו בטהור ותעלה לו בטמא וכן בבבלי דף ס':
אלא שהנזיר מגלח לאחר ביאת מים. דצריך שיטבול מטומאתו ואח''כ מגלח כדתנן בפ''ו ומצורע מגלח לפני ביאת מים כדתנן בנגעים:
אמרו לו תקן הדבר. כלומר עכשיו תקנת הכל שלא תעלה לו לא לימי גמרו כו' ובין בנזיר טהור ובין בנזיר טמא:
הרי שהיה נזיר ומצורע. כלומר דבריך בנזיר ומצורע דלא תעלה לו כאחת אבל אם היה נזיר ונזיר ולא הספיק לגלח על הראשונה עד שמנה השניה וכגון בגוונא דמתני' שנולד לו הבן עד שלא גלח לנזירותו מאי וקאמר להו מגלח תגלחת. אחת על שתיהן וקשיא לרבי יוחנן:
פתר לה. רבי יוחנן דחלוקים הן חביריו על רבי שמעון בן יוחי וס''ל דמגלח וחוזר ומגלח:
הרי שהיה נזיר ומצורע. ונשלמו ימי צרעתו ביום השלמת ימי נזירותו:
נולד ביום שמנים סותר עשרה. לפרושי מתני' קאתי דהא דקתני סותר שבעים לאו דוקא אלא סותר עד שבעים קאמר ואותן הימים שמנה יותר משבעים הוא מפסיד ואם נולד הבן ביום שמנים לנזירותו סותר עשרה שלו וביום תשעים סותר עשרים לפי שצריך למנות אח''כ להשלמת נזירות שלשים יום כדי שיעור תגלחת כדפרישנא במתני':
השלים נזירותו. ולא הביא עדיין קרבנותיו:
ובא להשלים נזירות בנו. כלומר שנולד לו הבן ובא למנות נזירות בנו ולהשלימו וניטמא אם בתוך עשרה ימים הראשונים נטמא סותר את הכל אפילו לנזירות שלו דכחדא נזירות הויא:
בתוך עשרים ימים האחרונים. של נזירות בנו סותר ל'. מנזירות שלו ולקמן מפרש טעמא:
אינו סותר אלא שבע. לעולם אינו סותר מנזירות שלו אלא שבע כימי תגלחת טומאה:
מיסבר סבר ר''י סתירת תער כסתירת ממש. כלומר דהא קיי''ל טומא' סותרת את הכל ותגלחת אינה סותרת אלא ל' יום כדתנן לקמן פ''ו והיינו דמקשה היכי סבר רבי יוחנן דע''כ מדמחלק בין נטמא בימים הראשונים או בכ' האחרוני' ש''מ דלאו טעמיה משום דכחדא נזירו' הויא ומשום דטומא' דסותרת אלא דטעמיה משום סתירת תער דהא צריך לגלח תגלחת טומאה וסותרת שלשים ואם כן קשה מ''ט ברישא סותר את הכל וכי סתירת תער כסתירת ממש של טומאה היא:
אין יסבור רבי יוחנן סתירת תער כסתירת ממש. כלומר דהיכי ס''ד דס''ל סתירת תער כסתירת טומאה דא''כ סוף סוף תיקשי לך האי קושיא גופה אמאי מחלק בין ימים הראשונים ובין האחרונים:
תיפתר. לאו אדברי רבי יוחנן קאי אלא כלומר דודאי דברי ר' יוחנן קשיא לן ובדין אם נטמא בימי נזירות בנו אם הוא סותר גם לנזירותו תיפתר דבכה''ג הוא סותר אם נולד הבן ביום שאינו ראוי להביא קרבן שעומד בסוף ימי נזירותו אבל עדיין לא השלים נזירותו ממש ובהא הוא דאמרינן דסותר את הכל דכיון שאינו ראוי להביא קרבן על נזירותו כחדא נזירות הויא:
למה לי למימר. כלומר אמאי קאמר סותר לשלשים יום ויסתור את הכל מיבעיא ליה:
אילו זה. המצורע היה מגלח להעברת שיער כמו הנזיר יפה הייתם אומרים:
מתני'. ברייתא דלקמיה פליגא על רבי יוחנן:
הפריש. כבר קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן בהא פלוגתא היא דחמן אמרין דאפ''ה מגלח תגלחת אחת לשתיהן ורבי יוחנן אמר דכיון שהפריש קרבנו כנזירות אחריתא היא ומגלח על נזירותו וחוזר ומגלח אחר שישלים נזירות בנו:
השלים נזירותו. מילתא באנפי נפשה היא ולענין תגלחת קאמר אם השלים ימי נזירותו ולא הספיק לגלח על קרבנו כלומר שלא הביא עדיין קרבנו עד שנולד לו הבן מגלח תגלחת אחת בקרבן אחת לשניהן:
הרי אינו ראוי להביא קרבן. כלומר הרי אינו ראוי לגלח על קרבנו ואם כמי שלא הביא קרבן משוית ליה וקאמר ראוי הוא אלא שבת שגרמה וכמי שהשלים נזירותו לגמרי הוי:
השלים נזירותו. והביא קרבנו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן בשבת:
ראוי הוא. בהא ודאי לא אמרינן חדא נזירות הוא שהרי ראוי הוא להביא קרבן שכבר השלים נזירותו לגמרי אלא שהלילה הוא שגרם שאינו יכול להביא ואין לילה מחוסר זמן וכן בשבת:
הגע עצמך שנולד בלילה. דרך בעיא היא אם נולד הבן אחר שהשלים ימי נזירותו בלילה שלמחרתו הוא ראוי להביא קרבן ואם נמי כחדא נזירות משוית לה הואיל ועכשיו אינו ראוי להביא קרבן:
הלכה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר כול'. הָדָא מְסַייְעָא לְבַר קַפָּרָא. אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ לֹא יָצָא. הָדָא מְסַייִעָא לְרִבִּי יוֹנָתָן. אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ יָצָא. הָא תַּרְתֵּיי. לֵית הִיא אָלָּא חָדָא. זוֹ עֵדוּת. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁהוּא אָסוּר לְגַלַּח אֶלָּא שֶׁהֵן סְבוּרִין אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא. בָּא לְהָעִיד אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא מסייע לבר קפרא. ופריך הש''ס רישא דמתני' דקתני מגלח ביום שלשים ואחד אלמא שלשים יום שלימים בעינן וכבר קפרא דאמרינן בפ''ק לטעמיה דדריש סתם נזירות שלשים יום מיהיה דוקא שלשים בעינן והדר קתני ואם גילח ביום שלשים יצא הדא מסייע לרבי יונתן דיליף התם מדרשא אחריתא ולדידיה לא בעינן שלימים:
הא תרתיי. דסתרן אהדדי:
לית היא אלא חדא. לעולם חד תנא הוא דאפילו בר קפרא מודה דבדיעבד אם גלח ביום שלשים יצא:
זו עדות. כלומר דמייתי ראיה ממתני' דלקמן דקתני זו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות שאם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים:
יודעין היו שהוא אסור לגלח וכו'. כלומר דלא תימא רבי פפייס אליבא דהאי תנא קאמר דס''ל לא בעינן שלימים הא ליתא דהא קאמר התם מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד וכו' ועלה קאמר שאם גלח את הראשונה יום שלשים וכו' כעדותו של רבי פפייס וש''מ דעדותו קאי אפילו למאן דסבר דאסור לגלח ביום שלשים:
בא להעיד. כלומר ומכלל עדותו שמענו נמי דלכתחילה הוא דאסור אבל מודה בדיעבד אם גלח ביום שלשים יצא:
משנה: מִי שֶׁנַָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְהַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. וְאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאִם גִּילַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד יָצָא. וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רִבִּי פַּפַּייַס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת שֶׁאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאִם גִּילַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד יָצָא שֶׁיּוֹם שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְייָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ואת השניה יום ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות ומתחלת נזירות שניה בו ביום מידי דהוה באדם שקבל עליו נזירות בחצי היום שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובששים ואחד. מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים ואחד:
רִבִּי אִימִּי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם ל̇. וַהֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם ל̇אֹ. אָמַר רִבִּי זְרִיקָא. מִן מַתְנִיתָא יְלִיף לָהּ רִבִּי אִימִּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד 11b וְהַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר וָכָא לְכַתְּחִילָּה. רִבִּי יִרְמְיָה הוֹרֵי לְרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא וְאִית דְּאָֽמְרֵי לְרַב חִייָה בַּר רַב יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא לְגַלֵּחַ יוֹם ל̇ מִן מַתְנִיתָא. שְׁמוֹנֶה יָמִים. בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שֶׁלֹשִׁים. הִיא שְׁמִינִית הִיא יוֹם ל̇. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן שֶׁמִּפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל הִתִּירוּ. תֵּדַע לָךְ. דָּמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ בַּר חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָל יוֹם שְׁמוֹנֶה שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. אִין תֵּימַר. שֶׁלֹּא מִפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל הִתִּירוּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חָל יוֹם ל̇ שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַל כָּל הַמֵּתִים כּוּלָּן שׁוֹלֵל לְאַחַר שִׁבְעָה וּמְאָחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. וְיִשְׁלוֹל יוֹם זֹ וְיֵאָחֶה יוֹם ל̇. אָמַר רִבִּי חַגַּי. דִּי הוּא שְׁמוּעָתָא כֵן וּשְׁמוּעָתָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
די הוא שמועתא כן וכו'. כלומר דרבי חגי פליג ומתמה דמייתי עוד סייעתא משמעתתא דרבי יוחנן גופיה מאי שנא שמועתא דכאן משמועתא דכאן תרווייהו משמיה דרבי יוחנן הוא ורבי יוחנן הוא דלא ס''ל מקצת היום ככולו אבל אנן ס''ל מקצת היום ככולו:
יום שלשים. ואמאי לאחר דוקא אלא ש''מ לא אמרינן מקצת היום ככולו:
ומאחה. תופר כדרכו:
שולל. הקריעה בתפירה בלתי שוה:
על כל המתים כלן. חוץ מאביו ואמו:
ועוד מן הדא. שמעינן דלא אמרינן מקצת היום ככלו ובשמנה טעמא מפני כבוד הרגל הוא:
תדע לך. דשאני בין שמונה לשלשים וטעמא בשמנה מפני כבוד הרגל הוא דאמר רבי חלבו חל יום שמנה שלו להיות בשבת וערב הרגל בשבת מגלח ערב שבת ואי אמרת דטעמא לאו מפני כבוד הרגל הוא מעתה אפילו ביום שלשים שחל להיות בשבת יהא מותר לגלח בערב שבת דהא לא שאני לך בין שמנה לשלשים:
שנייא היא תמן. דלאו טעמא משום דמקצת היום ככלו אלא שמפני כבוד הרגל התירו:
היא שמינית היא יום שלשים. כמו דאמרינן בשמינית דמקצת היום ככלו וה''נ בשלשים וה''ה הכא בנזיר:
מן מתניתא. דפ''ג דמועד קטן הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה שמנה בטלה ממנו גזירת שלשים ומותר לגלח ערב הרגל דמקצת היום ככלו:
וכא לכתחילה. בתמיה והיכי יליף רבי אימי הכא להורות אפילו לכתחילה:
אמר רבי יוסי. משם אין ראיה דתמן לשעבר קאמר אם גלח בדיעבד יצא:
מן מתניתא יליף לה רבי אימי דתנינן תמן. במתני' דלקמן מי שנזר שתי נזירות כו' וקתני התם ואם גלח הראשונה יום שלשים מגלח את השניה ליום ששים וקס''ד דרבי אימי דאם רצה קתני אם רוצה לגלח ביום שלשים מגלח:
רבי אימי הוה ליה עובדא. באה מעשה לפניו ופעם אחת הורה לגלח ליום שלשים ופעם אחרת הורה לגלח ליום ל''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source